בשמחת תורה מוכרים בבתי הכנסת את העליות הגדולות של השנה, והגדולה מכולן היא חתן בראשית: מי שקונה אותה הוא זה שמתחיל את התורה מההתחלה. יש אנשים שמחכים לה שנה שלמה. יש כאלה שמחכים לה יותר ממה שחיכו לחתונה שלהם.
השנה, בבית כנסת אחד שאני מכירה, היו שני מתפללים בשם יוסי. (לא באמת יוסי. אבל שניהם באותו שם, וזה כל העניין.) המכירה טיפסה לסכום שלא אפרסם, מתוך התחשבות באשתו של הקונה. הגבאי הכריז "יוסי!", וכל בית הכנסת הבין שהכוונה ליוסי הראשון. חוץ מיוסי השני, שהיה בטוח שזה הוא. כי מתי בפעם האחרונה מישהו צעק "יוסי!" והתכוון למישהו אחר?
ואז קראו לחתן בראשית. שני יוסים קמו. שניהם הגיעו למדרגות של הבימה באותה שנייה, ושניהם עצרו, כמו שני אנשים שהגיעו לאותה חניה. יוסי השני היה בטוח: "אני הרמתי יד אחרון. זה שלי." יש שני דברים שאין טעם להתווכח איתם: יהודי שקנה, ויהודי שבטוח שקנה. כאן היו שניהם באדם אחד.
היה רגע מביך. מישהו הציע שיעלו שניהם ביחד. מישהו הציע לבדוק מי העביר כסף. מישהו הציע לשאול את הרב, והרב הציע לשאול מישהו אחר. אנשים התחילו להתלחש. ובאמצע כל זה יוסי הראשון אמר שלוש מילים: "אני מוותר. תעלה."
וזהו. אין המשך לסיפור. לא ניגשו אליו אחר כך, לא הכריזו עליו, לא נתנו לו עלייה אחרת. יוסי השני עלה לחתן בראשית, הקהל שר, ואת יוסי הראשון אף אחד לא זוכר. חוץ ממי שהיה שם ושם לב.
השבת התחלנו את התורה מהתחלה, "בראשית", ויש שאלה ישנה: למה התורה מתחילה בב' ולא בא'? הא' היא הראשונה. היא הייתה אמורה לקבל את זה.
המדרש עונה בסיפור (בראשית רבה א, י): לפני הבריאה כל האותיות באו לפני הקב"ה, אחת אחת, וכל אחת ביקשה: "ברא בי את העולם". הת', הש', הר'. כל אחת עם הנימוקים שלה. ובסוף הב' זכתה. והא'? הא' לא באה. עמדה בצד ושתקה. שאל אותה הקב"ה: למה לא ביקשת? אמרה: כולן ביקשו, מה כבר יש לי להגיד. ואז הוא אמר לה: את ויתרת, ולכן בך אני אתחיל את עשרת הדברות. "אנכי ה' אלוקיך" מתחיל בא'. היא ויתרה על בראשית, וקיבלה את סיני.
יש משהו בא' שמתאים לסיפור הזה. היא האות היחידה בעברית שאין לה צליל. היא תמיד מקבלת את הקול שלה ממישהו אחר, מהניקוד שמתחתיה. ויש אמרה חסידית, מיוחסת לרבי מנחם מנדל מרימנוב, שבמעמד הר סיני שמעו רק את הא' של "אנכי". כלומר: שמעו שקט. ואת כל השאר הבינו משם.
ואם מסתכלים על הצורה של הא' – י' למעלה, י' למטה, ו' שמחבר ביניהן – יוצא שהיא בנויה משם הוי"ה, 26. האות ששותקת היא האות שבתוכה כתוב השם.
יוסי הראשון לא קיבל סיני. לא קיבל כלום. ואני לא הולכת להמציא לו סוף טוב, כי לא היה. אבל כשקראנו השבת "בראשית" וראיתי את הב' הגדולה בפתיחה, חשבתי על הא' שעומדת לפניה בלי להופיע. ועל זה שבראשית, מסתבר, מתחילה תמיד אחרי שמישהו ויתר עליה.
בסדר, יוסי. שמו לב.